Conferences

"פתאום היו לנו משרד אחד ברעננה, אחד בארה"ב ואחד בעזה"

ערבי, סיני וישראלי קמים בבוקר לפתח מוצרים ביחד - זו לא התחלה של בדיחה, זו המציאות של חי פורשר, מנכ"ל ומייסד חברת הייעוץ הארגוני Agileforsure, ושל קובי לוי, סגן נשיא בחברת רשתות התקשורת מלאנוקס

"בפעם הראשונה שהייתי חלק מחברה שנרכשה, הייתה הרגשה שצריך למצוא דרך שבמסגרתה אנשים שבאו מתרבויות שונות וארצות שונות יוכלו לעבוד ביחד ולפתח ביחד", אמר בכנס מיזוגים ורכישות קובי לוי, סגן נשיא במלאנוקס. "אם אני אשאל כאן מי משתמש במלאנוקס, מעטים ירימו יד. אבל אם אני אשאל למי בקהל יש חשבון פייסבוק, המצב יהיה שונה. אז אתם משתמשים במלאנוקס בין אם אתם יודעים את זה ובין אם לא. כחלק למשל ממה שאנחנו עושים, אנחנו מספקים פתרונות של חומרה. אנחנו מאפשרים העלאה של תמונה פה בתל אביב, שחבר בקצה השני של העולם יוכל לראות את זה מיד".

לוי מספר איך הכול התחיל: "כל זה קרה כשעוד הייתי בחברת 'וולטר', ו'מלאנוקס' רכשה אותנו. עד אותו הרגע היינו כ-250 איש שישבו כולם יחד ופתרו בעיות יחד. פתאום, ביום אחד, הפכנו לכ-250 איש שהתמזגו לארגון של כ-600 איש שעדיין צריכים לקחת החלטות יחד. בהמשך גם החברה התחילה לבצע רכישות גם בדנמרק, בלוס אנג'לס, ובכלל בעולם, ולפני ששמנו לב נוצרה חברה של כ-3,000 איש שצריכה לעבוד יחד כשכל עובדיה מפוזרים ברחבי העולם. לא פשוט. פתאום היו לנו משרד אחד ברעננה, אחד ברשות הפלסטינית, בעזה ובארה"ב, ועדיין ליצור מצב שכולם עובדים יחד למען מטרה משותפת. הבנו שאנחנו חייבים ליצור תשתית שתאפשר לנו לעבוד יחד למרות התנאים המורכבים. זה גם היה עניין של זמן עד שהשוק הפך להיות הרבה יותר אגרסיבי. והסוד היה להתאים את עצמנו למה שקורה בשוק.  החלטנו לעשות פיילוט".

פורשר מספר: "בדיוק בשלב הזה, הייתה התכנסות בעיירת סקי ביוטה של Agileforsure. מנהלים של פרויקטים בתוכנה ניסו להבין איך מתמודדים עם הגלובליות שנוצרה בעולם. שיטות שעבדו פעם כבר היו איטיות ולא התאימו לשינויים בעולם. אגב, אם תשבו בכל מקום בעולם ותרצו לקרוא על התקופה הזו, עכשיו זה קל – בזכות מלאנוקס".

קובי לוי חי פורשר (צילום: מגד גוזני)

קובי לוי חי פורשר (צילום: מגד גוזני)

פורשר מספר על ערכי היסוד של של Agileforsure. "עמדו לנגד עינינו ארבעה ערכי יסוד. מתוכם, אני רוצה לשים דגש דווקא על הראשון. וזהו הערך של האנשים והיחסים ביניהם. אנחנו עובדים עם תהליכים וכלים, אבל אם בעבר הם שימשו כדי לעשות בקרה היום הם נועדו לשרת את האינדיבידואל ואת הצוות וזו המטרה העיקרית. כלומר הכלים נועדו היום לשרת את הגיבוש של הצוות ובכלל של הארגון. השיטה נקראת 'סקראם'. מדובר במתודולוגיה שבאמצעותה הקבוצה כולה צריכה להגיע למטרה משותפת, ממש כמו במשחק פוטבול. ויש ממש טקסים לאיך לעשות את זה וזה צריך לקרות אפילו ברמה היומית".

לוי מספר: "כשחי הגיע עם הרעיון הזה, אמרתי לו 'עזוב חי, אתה לא מבין. אני כבר 20 שנים מתכנת. אתה לא תלמד אותי'. אבל הדבר הזה שנראה קטן וזניח, יצר שינוי של ממש בתרבות הארגונית שלנו. אחד התהליכים המשמעותיים שנוצרו למשל זה שאנחנו מערבבים את כל החלקים בחברה. יש כאן המון גורמים ויצרנו טקסים קבועים – יומיים ושבועיים שכולם מעורבים בהם. ויש לזה ערך. יש לזה ערך מוסף שתורם לפרויקט, ולתחרות שלנו, וגם לאיכות המוצרים".

לוי מתאר את התגובה של העובדים לתהליך: "אנשים פתאום כבר לא הרגישו סתם עוד בורג במערכת, אלא חלק בלתי נפרד ממנה. וזה עובד לטובת הפרויקט. יש שיתוף ידע הרבה יותר מעמיק בין האנשים. בעידן של היום, אנשים רגילים לדבר בווטסאפ. אנשים כבר רגילים לא לדבר אחד עם השני, ואנחנו מכריחים אותם לעשות את זה".

 

סיקורים נוספים